<h1>סמ"ג עשין סימנים קצ"א, קצ"ב</h1>
<h2>דף כו.</h2>
והרים את הדשן שנינו במסכת תמיד (כ"ו א') מי שרוצה לתרום את המזבח משכים וטובל עד שלא יבא הממונה ולא כל העיתים שוות פעמים שהוא בא מקרות הגבר או סמוך לו בין מלפניו או מלאחריו והממונה בא והם פתחו לו אמר להם מי שטבל יבא ויפיס והפיסו וזכה מי שזכה, וביומא פרק בראשונה (כ"ז ב') תניא מי שזכה לתרום הדשן יזכה בסדור המערכה ובשני גזירי עצים. מי שזכה לתרום את המזבח הוא יתרום את המזבח אומר לו הזהר שלא תגע בכלי עד ש(ת)תקדש ידיך ורגליך מן הכיור והרי המחתה נתונה במקצוע בין כבש למזבח במערבו של כבש ואין אדם נכנס עמו ולא נר בידו אלא מהלך לאור המערכה, לא היו רואין אותו ולא היו שומעין את קולו עד ששומעין את קול העץ שעשה בן קטין מוכני לכיור והם אומרים הגיע, קידש ידיו ורגליו מן הכיור נטל מחתת הכסף עלה לראש המזבח ופנה הגחלים אילך ואילך וחתה מן המאוכלות הפנימיות וירד (תמיד כ"ח א'). פירש רבינו חיים כ"ג אבי אמי (כ"ה ברש"י ויקרא ו' ג') דאאיברי העולה המאוכלין עומד שנאמר והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה וגו'.
<h2>דף כט.</h2>
הזהירה תורה להדליק אש בכל יום על המזבח (ע"פ רמב"ם הקדמת הלכות תמידין ומוספין אות ב'). וכן הזהירה תורה לעשות תרומת הדשן בכל יום, שנאמר בפרשת צו (ויקרא ו' ב'—ו') זאת תורת העולה היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה עד הבקר ואש המזבח תוקד בו, ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד ילבש על בשרו והרים את הדשן אשר תאכל האש את העולה על המזבח ושמו אצל המזבח, ופשט את בגדיו ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן אל מחוץ למחנה אל מקום טהור, והאש על המזבח תוקד בו לא תכבה ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר וערך עליה העולה והקטיר עליה חלבי השלמים, אש תמיד תוקד על המזבח לא תכבה.
<h2>דף ל:</h2>
נכנסו ללשכת הכלים והוציאו משם כל כלי שרת הצריכין להם והשקו את התמיד מים בכוס של זהב כדי שיהא נוח להפשיט עורו, אע"פ שמבוקר מבערב מבקרין אותו לאור האבוקות, מי שזכה בשחיטת התמיד מושכו לבית המטבחים שהיה בצפון המזבח מי שזכו באיבריו הולכין אחריו (ע"פ רמב"ם תמידין ומוספין פ"ו ה"א ופ"א ה"ט). ובית המטבחים היה לצפונו של מזבח ועליו היה שמנה עמודים ננסין ורביעין של ארז על גביהן ואונקליות של ברזל קבועין בהן לתלות בהן כשהן מפשיטין על השלחנות (מדות פ"ג מ"ה). ושוהין שם עד שפותחין שער ההיכל הגדול ובשעת פתיחת השער שוחטין את התמיד, ואח"כ נכנסין להיכל שני הכהנים האחד שזכה בדישון המזבח הפנימי והשני שזכה בדישון המנורה, והמדשן את המזבח מדשנו בשעה שהשוחט שוחט את התמיד ואחר כך זורק את הדם זה שקבל, ואחר שזורקין את הדם מטיב זה שבהיכל חמש נרות ויוצאין שניהם מן ההיכל (רמב"ם פ"ו שם והל' ב'—ג') אליבא דרבנן דאבא שאול בפ"ק דיומא (י"ד ב') ובפ"ג (ל"ד א') מעמיד סתם משנה כמותן אף על פי שיכול להעמידה כאבא שאול, ולאביי דמסדר מערכה משמיה דגמרא אליבא דאבא שאול בפ"ג דיומא (ל"ג א') אומר הטבת חמש נרות קודם לדם התמיד ואחר כך הטבת שתי נרות ואחר כך הקטרת.
<h2>דף לב:</h2>
גרסינן ביומא פ"ב (כ"ו א') א"ר יוחנן כל כהן שזכה בעבודה מן העבודות שחרית יזכה בה בין הערבים חוץ מן הקטרת שמפייסין בה פיוס אחר (ע"פ רמב"ם תמידין ומוספין פ"ד ה"ח וע"ש) ואמרינן (שם) מעולם לא שנה אדם בה. וכמשפט תמיד הבקר כך היה תמיד של בין הערבים לבד מסידור המערכות ותרומת הדשן והפייסות שלא היו כי אם בשחרית בלבד (ע"פ רמב"ם שם פ"ו הי"א וע"ש בלח"מ). ועוד מחלק שם במשנה בפ"ג (ל"א ב', ל"ד א') שקטרת
של בין הערבים היתה קרבה בין אברים למנחת נסכים שנאמר כמנחת הבקר וכנסכו שהיתה אחר הקטרת ולא כאברי בקר. ודווקא לכתחילה קאמר שהרי אברים הקטירן כל הלילה (מנחות ע"ב א' ורש"י), ואחר הנסכים מדליק הנרות שנאמר מערב ועד בקר אין לך עבודה שכשרה מערב ועד בקר אלא זו בלבד כלומר אין לך עבודה כשרה אחר זו (יומא ט"ו א' ורש"י).
